ירושלים עצי זית עתיקים, כמה עתיקים?
החקלאי שיצר את שדותיו
נוף הרי יהודה והרי חברון נשלט על ידי תופעה ייחודית: מדרגות חקלאיות. לפני כשלושת אלפים שנה רוב ההרים מחברון ועד ירושלים היו קרחים. חורשות העצים שגדלו בימים קדומים נכרתו והפכו קורות לבתים, סיד לבנייה, חום לאדם וארוחותיו. הכנסת העז למשק החי תרמה את חלקה בדילול החורש.
בחלוף העידנים הנוף הפראי של הגבעות והואדיות הפך נוף תרבותי. המים בעמק רפאים חדלו לזרום והאדמה נסחפה. ללא קרקע לגידול מזון היה הכרחי למצוא פתרון.
ממציא מחונן השתית שורת אבנים על הסלע, אסף אדמה ואבנים מכיסי קרקע או מהעמק הקרוב, ויצר חלקה אופקית עליה ניתן היה לשתול גפנים, ולגדל תבואה או ירקות.
איש לא תגמל אותו על המצאתו, שמו לא התפרסם והוא לא זכה לתהילה. אך היא שמשה דורות של חקלאים מכל הלאומים, מכל הדתות ומכל צבעי עור. כולם ניזונו מחיטה ושעורה, זית ורימון. שמחו בהבשלת היין ונעצבו כאשר השלטון, כל שלטון, ללא הבדל גזע, דת, לאום או צבע עור, הטיל עליהם מיסים וחובות.
בניית מדרגות חקלאיות היא השקעה לזמן ארוך. האיכר המשקיע בכך חייב תחילה מקורות פרנסה עד שהגידולים יתחילו להפיק רווח. על הנוטע כרם גפנים, למשל, להמתין שלוש שנים עד הבציר הראשון. אם בכוונתו לייצר יין עליו לחכות כמה שנים נוספות עד אשר היין יבשיל.
מרגע שמתחילים בבניית מדרגה ועד למכירת אשכול הענבים הראשון או בקבוק יין ראשון עשויים לעבור ארבעה או חמש שנים. מי תומך באיכר בזמן זה?
נוטע לדורות הבאים
מספרים שפעם הלך חוני המעגל ובדרך ראה אדם נוטע עץ חרוב. שאל - בעוד כמה זמן יביא החרוב את פריו?
ענה לו אותו אדם בעוד שבעים שנה.
התפלא חוני המעגל ושאל – האם תספיק לטעום מן הפרי? ענה לו אותו אדם כשם שנטעו אבותיי לי, כך אני נוטע לבני.
התפלא חוני ונמנם בצד ולפתע סגר עליו סלע ענק, נעשה לו נס ונרדם שבעים שנה.
כשקם ראה אדם אוכל מן הפרי.
שאל – אתה הוא שנטעתו? ענה לו אותו אדם בחיוך – אבי אבא. הבין חוני שנרדם שבעים שנה ואפילו חזר לביתו ונוכח שהכול השתנה בני אדם אחרים גרים שם נכנס לבית המדרש ועל כל קושיה שהיה מברר להם היה אומר להם " אני הוא חוני המעגל" ואיש לא האמין לו שחוני המעגל הוא ולא נהגו בו בכבוד הראוי לו. חלשה דעתו ביקש רחמים ומת.
הועתק מ:
חרוב מצוי
ואנחנו אלה שלא נטענו כל עץ יפה למראה וטוב למאכל מה יקבלו מאתנו הדורות הבאים?
לרוב יושבי עיר כמונו אין קשר לשדה ולעבודה חקלאית. המזון הדרוש לקיומנו מגיע למרכזי קנייה, ארוז ונקי, כל אחד יכול, אם הפרוטה מצויה בכיסו, לרכוש את המלפפונים, העגבניות או תפוחי האדמה ללא קושי.
בדרך כלל איננו מודעים למאמצים הנדרשים לגידול תבואת, פירות, תוצרת חלב, רדידת דבש או הכנת יין. לרבים מאתנו עבודת החקלאי אינה מעניינת, אלא אם כן מחירי המצרכים עולים, ואנו מתמרמרים על יוקרם. גם בימי קדם עבודתו של האיכר לא עניינה את אנשי העיר. השלטון כן התעניין בחקלאות: בהטלת מיסים על האיכר, גיוסו לצבא וקבלת מזון משובח לחצרו. בשנת בצורת, הצפות או התקפת להקות ארבה - התגייס השלטון להצלת הגידולים שמע יאבדו המיסים. האם כל ראשי השלטון רשעים וחסרי לב?
עובדה היא שתעודות מתרבויות העבר, מכל העמים, מספרות על המסחר בתוצרת החקלאית ועל רווחים או הפסדים, האיכר נמצא בתחתית הסולם החברתי, מעט מעל העבד.
בספר התנ"ך קיימים אין ספור תיאורים ומשלים הקשורים לטבע ולחקלאות, אך מעט מאוד על עבודתו של עובד האדמה.
פרופסור יהודה פליקס חוקר התנ"ך הידוע מביא משלים ותיאורי טבע אצל הנביאים ראה: http://www.daat.ac.il/daat/tanach/achronim/mishley-2.htm
פרופ' יהודה פליקס - עיונים בספר ירמיהו, בעריכת ב"צ לוריא - החברה לחקר המקרא בישראל, תשל"א כותב:
בתנ"ך מצויים תיאורי טבע ונוף עשירים ומגוונים. משלים ודימויים רבים מעולם החי והצומח, יסודם קדום ומקורם בשירי עם, פולקלור ואגדה. נבואותיהם של ישעיהו וירמיהו תיאורי הטבע, יונקים מנופה של הארץ ומעורים בקרקעה. בבחירת המוטיבים ודרך עיצובם, נבדלים הנביאים ביניהם ויש בכך כדי לאפיין את דרכם הנבואית.
התנ"ך אינו מתייחס לצד המעשי של החקלאות וכיצד נעשית עבודתו של האיכר. קיימים אזכורים רבים על מדרגות חקלאיות אך לא מתוארת דרך בנייתם. ביו הציווים המעשיים ישנו ציווי שמיטת הקרקעות. בשמות כ"ג 11-10 למדנו שהאיכר חייב להפסיק במשך שנה את עבודתו בשדה, לא לאסוף יבול ולא לעבד את האדמה. הנימוק הדתי משולב בנימוק חברתי ומעשי: האדמה חייבת לנוח בכדי לחדש את חיוניותה.
דלדול אוכלוסיית הארץ בנפול השלטון הנוצרי-ביזנטי
יורם צפריר תאר במחקרו "הכיבוש הערבי ותהליך דלדול היישוב של א"י בתקופה המוסלמית (התקופה העבאסית והפאטימית מאות 8– 11). צפריר מביא ראיות מהחומר הארכיאולוגי לפיהן המשבר הגדול היה בתקופה העבאסית, מאמצע המאה ה- 8, אם כי כבר בתקופה האומיית ניכרו סימני הירידה במספר התושבים. הסיבות למשבר, לדעת צפריר היו: ראשית כל, הזנחה. מאז עבר מרכז השלטון לבגדד, לא היפנו משאבים לצורך שגשוגה של הארץ. שנית, המגמה להשתחרר מהאדמיניסטרציה הנוצרית והחלפתה בערבית- מוסלמית, גרמה לפגיעה ביעילותה. הנטייה האנטי נוצרית הביאה לנטישת הארץ של נוצרים רבים. צפריר חקר את מצב האוכלוסייה הערבית בארץ עפ"י הפפירוסים של ניצנה (סוף מאה 7 ) והסקר הארכיאולוגי של מ. כוכבי.
הסקר הארכיאולוגי של הר הנגב מונה 470 יישובים בתקופה הביזאנטית ורק 76 - 50 בתקופה הערבית. באזור שדה בוקר נותרו רק 8 יישובים מתוך 45 בתקופה הביזאנטית. התמוטטות השלטון הנוצרי- ביזאנטי גרמה לנטישת יישובים.
נטישה של יישובים בהר הנגב נגרמה בשל תנאי הקיום הקשים, המחסור במים וקרקע, חוסר ביטחון וגביית מיסים ללא דאגה לרווחת היישובים. גורם נוסף היה חדירת בדווים למטרות שוד וביזה. אלה תפסו מבנים לישיבה זמנית אך המשיכו לקיים אורך חיים נוודי. בשאר חלקי הארץ ניכר תהליך דומה.
אם כך אלפי המדרגות החקלאיות העזובות של הרי יהודה וחברון נבנו בימים קדומים ורק חלקן תוקנו וחזרו לשימוש במאות השנים האחרונות.
עמק רפאים השרידים האחרונים של תרבות חקלאית עתיקה
החקלאות של המאה העשרים עברה להשתמש במיכון. המכונות מותאמות למישורים גדולים לכן החקלאות המסורתית שעסקה בעיבוד שטחים קטנים ומדרגות נעזבה כמעט כליל. בסביבות ירושלים נותרו מעט יישובים ערביים המשתמשים במדרגות: בתיר, וואלג'ה, וואדי פוכין.
הכפר בתיר - והמדרגות החקלאיות בשימוש עכשווי
תושבי בתיר יודעים שהמדרגות החקלאיות שלהם נבנו בימי קדם אולי בתקופה רומית ואולי לפני כן.
אל וואלג'ה מדרגות חקלאיות
al- Badawi
עץ הזית העתיק בעולם לפי תושבי אל וולאג'ה
בכפר אל וואלג'ה גדל עץ זית עתיק. התושבים מייחסים לעץ תכונות רפואיות עושי ניסים. הם מספרים על שני מומחים שקבעו שגילו של העץ כחמשת אלפים שנה, לא מצאתי אסמכתה על כך, אולי תופיעה בעתיד. ואם זה נכון זה עץ הזית הקדום בעולם.
שדות מעובדים של ואדי פוכין
הכפר וולאג'ה נמצא במאבק עם רשויות ישראל על מהלך חומת ההפרדה שיחלק את הכפר וימנע מהתושבים לגשת אל אדמותיהם. שכונה חדשה "גבעות יעל" מאיימת להשתמש בחלק מאדמותיו של הכפר לבניית השכונה. שומרי טבע גם הם חלק במאבק לשימור השריד האחרון של מדרגות חקלאיות מעובדות.
כך קרה שמחקר ארכיאולוגי, יבש ומשעמם, מסקנותיו עשויות להשליך על המאבקים הפוליטיים- חברתיים המתנהלים בין הצדדים. על פי מסקנותינו בניית המדרגות החקלאיות אינן עבודה של תושביו הערביים של עמק רפאים. בנייתן החלה בתקופת הברזל ואולי לפני כן, אך פסקה עם הפלישה הערבית מוסלמית במאות 11-6. הפלישה הביאה לדלדול האוכלוסייה של העיר ירושלים והסביבה, ולהקטנת מספר האיכרים והשטח המעובד. ב 400 שנות השלטון העות'מאני חלה עלייה במספר התושבים ונוסדו כפרים חדשים, חלק מהמדרגות העתיקות תוקנו וחזרו לשמש לחקלאות.
על מנת לבסס את מסקנותיי אמסור בהמשך את כל החומר שנאסף בסקר, בחפירות ובמחקר של בעמק רפאים, עין יעל ומקומות אחרים בהרי ירושלים וחברון.
